"הדרך לעשות היא להיות" (Lao Tse)

"מוטב שתשכון במרכז הווייתך; שכן, ככל שתרבה לעוזבה, כן תמעיט ללמוד" (Lao Tse)

"הנפש, כדי לפגוש את עצמה, צריכה לפגוש נפש אחרת" (Plato)

"אלה שאינם יכולים לזכור העבר, נידונים לחזור אליו" (Santayana G)

"האמת נמצאת במקום בו אתה נמצא ולא בשום מקום אחר" (Santayana G)

"הקיום נחווה לא בטוח והוא זקוק ל'נראוּת'" (R. May 1983)

"אני מעריץ את אלה שחיים את עצמם פנימה ולא דרך אישור מבחוץ" (S. Artzi)

"ברגע שיש לך אמון בעצמך, אתה יודע איך לחיות" (Goethe)

שוש כרמל - פסיכותרפיסטית

עמוד הבית אודותי קבוצות תמיכה מפרי עטי טיפול תמיכתי בהריון מפה

מפרי עטי


מחשבות על זוגיות בשנות ה-2000
מאת: שוש כרמל, פסיכותרפיסטית

בשורות הבאות אשתף אתכם בכמה תהיות שעולות מהכרותי עם עולמם הרגשי של צעירים (גילאי 20-35). אני פוגשת אותם כיחידים או כזוגות בעבודתי כפיסכותרפיסטית ומטפלת זוגית.

יותר מדורות קודמים, נולדו הצעירים של ימינו לתוך מציאות פרדוקסלית: לגדול בצל אקסיומה הרווחת היום שהשינוי הוא הדבר המצופה והיציב ביותר בעולמנו.

ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה והמחשבים והפיכת העולם ל"כפר גלובאלי", טישטשו את הגבולות עד כדי קושי להבחין בהם, אין יכולת להכיר בהם, ונוצרים פקפוק ותהייה אם בכלל יש צורך בהם.

נפילת חומת ברלין וקריסת מסך הברזל תרמו לא רק לביטול הגבולות במישור הטכנולוגי, התעסוקתי, הכלכלי וומישור הגבולות המדיניים, אלא אפפו את העולם באופוריה של שחרור וחופש אין סופי. יחד עם ההקלה, הרווחה והתועלת שצמחו משינויים מבורכים – הן במישור הטכנולוגי-תעסוקתי-כלכלי והן במישור המדיני – גברה הכמיהה לאחוז בתחושה המשכרת של חופש, עונג, נירוונה. באיזשהו שלב, שכחנו להתבונן בצד השני של מטבע השחרור. יחד עם המגבלות, הוסרו גם גבולות רבים שהציבה החברה ומתברר יותר ויותר שלחופש יש מחיר, מחיר כבד אפילו.

תחושת חופש נוצרת מגבולות, ואם הגבולות פרוצים, לא קיימים – אין סימני דרך. אז איך נדע? מי יציב גבולות? ככל שמיטשטשים יותר גבולות, ככל שמתקשים לזהות גבולות קיימים, ככל שחסרים לנו סימני דרך מנחים, גובר אובדן הדרך ונעלמת היציבות עד כדי כאוס וחוסר אונים.

יציבות, רצף ומסגרת הם מרכיבי יסוד בלתי נפרדים בתהליך בריאת החיים. די אם נתבונן בתהליך הביולוגי של היווצרות עובר ועד לידתו. העובר לא נוצר בתפזורת אלא תמיד בתוך מיכל – רחם האם, ולכל הפחות - מבחנה במעבדה. על מנת להתפתח ליילוד, יש צורך בשהייה על פני רצף של זמן (9 חודשים או קרוב לכך) בתוך הרחם, שהמדע טרם מצא לו תחליף. שם חווה העובר לראשונה פרושו של חופש פעולה מסוים בתך גבולות. עובר שנפלט בהפלה טבעית (לא בלידה קודמת מבוקרת) לא שורד, נדון לכליה.

מרגע הלידה, שלושת היסודות – יציבות, רצף ומסגרת – מפסיקים להוות תנאים הכרחיים לקיומו הפיזי של האדם. גם לא לקיומו האינטלקטואלי והחברתי. אך הם נשארים מרכיבים משמעותיים וחיוניים ביותר ברובד הרגשי, במימד האינטימי.

לאור הדברים האלה, יש לבחון מחדש את האקסיומה הרווחת בימינו אודות שינויים. בעולמנו השינוי הוא הדבר המצופה ביותר, אך האם "שינוי" "הולך טוב" עם יציבות?

שינוי ותמורה מעצם הגדרתם מהווים מעבר למצב אחר. מעבר למצב אחר, למסגרת אחרת, לא יכול להתבצע בלי פרידת מסגרת קיימת ובקיעת גבולותיה (כשם שעובר הופך ליילוד עם בקיעתו מהרחם). שבירת הגבולות פוגעת ברצף הקיים ומערערת את היציבות. יש להכיר בכך ששינוי הוא ההפך מיציבות, ההפך משגרה, שינוי מעצם טבעו מחייב התמודדות עם בלתי נודע.

מאחר שבמימד האינטימי הדרכים לרצף ויציבות קיימים מקדמא דנא ועד ימינו, התהליכים הנפשיים מתקיימים בקצב שונה, איטי יותר, ולא ניתן לפעול מתוך גזירה שווה לקצב החברתי.

בחברה המשתנה ללא הרף, שבה מרכיב חוסר הוודאות הוא הוודאי ביותר, גדל הפער בין ערכים חברתיים לצרכים אינטימיים. מופר ההיזון החוזר בין "החוץ" – עולם הלימודים והעבודה – לבין "הפנים" – הנפשי, האינטימי, הזוגי והמשפחתי. צעירים רבים מנסים 'לגשר' על הפער בהאצת קצב החיים האינטימיים ולראיה תחלופת בני זוג ושיעור גירושין הולך וגדל. לעומתם, צעירים אחרים מקצינים את עמדותיהם כלפי מיסוד קשרים, פוחדים ממחויבות לקשר ולנישואין. הנטייה להישאר 'לשבת על הגדר' וחוסר היכולת להחליט מהווים סממנים בולטים של זוגיות מודרנית. הנטייה להישאר במצב של חוסר ודאות מתבטאת הן ברמה של קבלת החלטות מכריעות והן בחיי יום יום. הם אומרים לעצמם: "אם חיים בסביבה של אי יציבות ואי ודאות, במצב פוליטי, חברתי וכלכלי לא בטוח, אולי כדאי להישאר גם בד' אמות במצב נזיל כמו שהסביבה משדרת לי?" או: "בשעה שאני מצפה לשינוי בנסיבות, מה הטעם שאחליט, במילא החלטתי תשתנה כעבור זמן קצר?".

בעבודתי הקלינית אני שמה דגש על הגברת המודעות לפער בין המקצבים השונים – החברתי והכלכלי לעומת האינטימי.

אומנם שינויים ותמורות בקצב מואץ הם כוח מניע בחברה המודרנית במישורים רבים. אך האצת הקצב בחיים האינטימיים עומדת לרועץ ביחסים בין-אישיים בכלל ובחיים הזוגיים ובעולמו הפנימי של האדם בפרט. במימד האינטימי והרגשי, האדם זקוק לקצב איטי יותר ולתכנים שונים.




  © כל הזכויות שמורות לשוש כרמל




ארלוזורוב 168/2, תל אביב

                                                    Arlozorov St., Tel Aviv

168/2

טל': 5221147 - 054, פקס: 5275991 - 03

Tel: 5221147 - 054, Fax: 03-5275991

דוא"ל: shosh@shoshcarmel.com   shosh@shoshcarmel.com :E-mail